סקירה: עם קסם ועומק, ביומוטנט יותר מפצה על מה שחסר לו בליטוש

Biomutant הוא משחק שעושה את הרושם הראשוני שלו מוקדם. המשחק מעכב מעט מאוד מכיוון שהוא מציג לך במהירות את הקרב, בניית העולם, הסיפור והעולם הפתוח עצמו תוך כ-20 דקות. למען האמת, לא כל הרשמים האלה יהיו הטובים ביותר שהם יכולים להיות, וחלק מהסיבה לכך היא שביומוטנט לובש את ההשראות שלו על השרוול שלו.

Biomutant שואבת מכמה מהמשחקים הטובים ביותר בז'אנרים שלהם, כמו סדרת Batman: Arkham, Breath of the Wild ו-Ratchet & Clank. למרות שהוא לא תמיד יכול לעמוד בהשראות האלה, הוא משלב את כולם יחד לכותר מהנה ומושך שיותר מקיים את הקסם שמוצג בקדימונים ובחומרי קידום מכירות.

כולם נלחמו וונג-פו

קרב הוא היבט חיוני של ביומוטנט, שמכניס אותך מיד לקרב כשאתה מתחיל את הקמפיין. אתה תילחם בלי סוף בכל מיני יצורים במהלך הסיפור. מיצורים יונקים קטנים כמו הדמות שלך ועד חיות ענק וכל מה שביניהם, זה נלחם באויבים האלה שייקח הרבה מזמנך בזמן שאתה משחק בסיפור.

המפתחים בחרו בווריאציה של מערכת הלחימה בסגנון Arkham. התקפות אויב מסוימות מועברות בטלגרף וניתן להתמודד נגדן עם הקלט הנכון. התקפות מסוימות ניתנות לשינוי, תוך פתיחת אויבים לנגדים, בעוד שאחרות יש להתחמק. ניתן לשדרג את היכולות במהלך המשחק עם מיומנויות חדשות שנלמדו, הכל תחת המטרייה של אומנות לחימה בשם Wung-Fu.

הכל עובד בערך כמו שצריך, אבל הקרב עצמו צף, בלשון המעטה. אין הרבה כוח או משקל מאחורי מהלכים, ואנימציות יציגו החלקה והחלקה עדינים כשהמשחק מנסה לעמוד בקצב עצמו. החדשות הטובות הן שלמרות שזה ברור מאוד בתחילת המשחק, ומרגיש קצת מפריע, לא לוקח הרבה זמן להתרגל לזה. הלחימה הופכת חלקה יותר ככל שאתה צובר יותר מיומנויות ויכולות כאפשרויות לשימוש כדי להשלים את הפערים והמעברים בין אויבים. כמערכת, היא אף פעם לא מגיעה לגבהים של משחקי Arkham שמהם היא שואבת, אבל בסך הכל, היא עושה את העבודה ויש לה מספיק סגנון משלה הודות לשילוב של קרב תגרה, מטווחים ונפש.

עולם פתוח באמת

כשזה מגיע לנקודות החוזק, ל-Biomutant יש שני דברים שהוא עושה כל כך טוב עד כדי כך שהתחושה המרחפת בלחימה, עבור שחקנים רבים, תתפוגג לבעיה. ראשית, המשחק מספק לשחקנים עולם פתוח אמיתי לחקור. מרגע תחילת הקמפיין, אתה יכול ללכת לכל מקום. עם מעט מאוד יוצאי דופן, המפה כולה היא שלך לחקירה, מכיוון שהאויבים יתקדמו לרמה הנוכחית שלך, לא משנה היכן אתה נמצא.

אמנם יש כמה גושים במפה שנעולים מאחורי השפעות סביבתיות שונות, אבל זה בעיקר כדי לספק אתגר ולא להסתיר תוכן. אזורים מסוימים חמים, אחרים מכוסים בזפת מפחית חמצן, בעוד שאזור אחר עשוי להיות רדיואקטיבי. הפתרון לבעיות אלו הוא חקירה וביזה פשוטה. קבל מספיק שריון עם התנגדות לסוג מסוים של מפגע ותוכל להתעלם ממנו לחלוטין בזמן שאתה חוקר את האזור המדובר.

המפה עמוסה בסיפורים ובמשימות צדדיות, סודות, NPCs לדבר איתם ודברים אחרים לראות ולעשות. היעדר מינימפה פירושו שביליתי שעות משוחרר מהצורך הדוחק לעשות דברים ובמקום זאת אפשרתי לסקרנות שלי פשוט לשאת אותי על פני המפה לכל מקום שהיא עשויה לקחת אותי. בעוד שאתה יכול לפתוח את המפה שלך ולקבל כיוון בכל עת, Biomutant הוא עדין להפליא בכל הקשור לדחיפה לכל כיוון מסוים. המשחק מעוניין יותר לתת לך להציץ במבנה מוזר מבעד לערפל, או לפסוע על גבעה כדי לגלות פסל עתיק ומסיבי עם מסע מצורף אליו, מאשר בהצבת נקודת ציון על המסך.

שנית, הסיפור, עיצוב היצור, עיצוב העולם ומוסכמות השמות המשמשות במשחק כולם נוטפים קסם. במובנים רבים, ביומוטנט מתנגן כמו סיפור ילדים. יצורים קטנים מטושטשים קיימים בעולם פוסט-אפוקליפטי, מבלים זמן באיסוף בקבוקי פלסטיק וצמיגי גומי ובהתמודדות עם אויבים בשם Jumbo Puff או Fluff Hulk. הקריינות הקבועה מקסימה, ומבססת שחקנים בסיפור גם אם עברו שעתיים מאז שעשו משהו שקשור לסיפור אפילו רחוק.

המשחק נופל מעט בכל הנוגע לחלק מהדיאלוגים והשיחות בין דמויות. מכיוון שהמפתחים כמובן רצו ששחקנים יוכלו להפסיק את התקדמות הקמפיין בכל עת לטובת חקירה, דברים יכולים לפעמים להרגיש קצת מפורקים, אבל זה לא נושא מרכזי.

מערכות עמוקות

העומק של המשחק באמת נכנס לתמונה ביצירת הדמויות ובמערכת היצירה. הכל חשוב כשמרכיבים את הדמות שלך ביחד. הסטטיסטיקה שלך משפיעה על איך אתה נראה, ולהיפך. בין אם אתה רוצה לשחק לוחם ענק שיכול לפגוע בטנקים או אקדוחן זריז שיורה מרחוק, הדמות שלך תיראה כמו שצריך.

במהלך המשחק, תוכלו ליצור חלקים רבים של שריון וכלי נשק המורכבים יחד ממאות חלקים שונים שתוכלו למצוא תוך כדי חקר העולם. שוב, כל חלק חשוב, משפיע על היצירה המוגמרת ומשפיע על הסטטיסטיקה והאפקטים בדרכים שונות. אף פעם לא נמאס לי מהמצוד האינסופי אחר רכיבים, תמיד רעב לייצור נשק טוב יותר או זוג מכנסיים. האופי הממכר של בניית ציוד משלך לפרטי פרטים היה מפתיע אך בהחלט מבורך.

המגוון העצום של הבניינים, הן ביחס לאופי שלך והן בכלי הנשק והפריטים שבהם אתה משתמש, באמת מוסיף כמות עצומה של עומק לביומוטנט. ביומוטנט הוא משחק מגוון שמתגמל ניסויים וחקירה, כך שמטבע הדברים שחקנים סקרנים ייהנו מאוד עם המערכת הזו שהם מוצאים כאן.

פסק הדין

שיחקתי את המשחק ב-Ryzen 3700x, GTX 3070 ו-32 GB של זיכרון RAM, והוא רץ כמו חלום עם הכל. האפשרויות הגרפיות מרשימות ומכסות לעתים קרובות אלמנטים שהתעלמו מהם כמו רעידות מסך ושדה ראייה.

אמנם ל-Biomutant אין את הליטוש של הכותרים שהיוו אותו השראה, אבל זה לא באמת משנה בטווח הארוך. ככל שתבלה יותר זמן עם המשחק, כך יש לו יותר זמן להפעיל את הקסם שלו, למשוך אותך לעולם יפהפה וממומש היטב ולשחרר אותך לראות ולעשות מה שאתה אוהב.

זה החופש המרכזי הזה שה-Biomutant עושה טוב יותר מכל משחק עולם פתוח שאני זוכר, ושם טמון הקסם האמיתי בכותרת. Biomutant הוא כותר נינוח להפליא שמתגמל תחושת סקרנות וחקירה, ובשילוב עם גרפיקה נפלאה ובניית עולם עגומה משהו, ההשפעה הכוללת היא להפוך את הכותרת לספר סיפורים שימשיכו להפוך את הדף.