סיפורים רבים מתרכזים סביב אב שבא להגן על ילדיו, לא משנה הסכנה והסכנות העומדות בפניו. זה סיפור קלאסי, אבל זה עובד. ובבסיסו, Resident Evil Village עוסק בהתמקדות הייחודית של איתן וינטרס, הגיבור של RE7, להציל את בתו, רוז, מכוחות על-טבעיים שרוצים להשתמש בכוחה החבוי. כל מה שקורה בדרכו לשם, לשם, וכל דבר מלבד רגיל. אלא אם כן, כלומר, שיחקתם בעבר במותג הייחודי של Resident Evil של הרפתקאות אפלות, מצמררות ואפילו קמפיות.
האימה ב-Resident Evil Village מרגישה איקונית ועומדת בקנה אחד עם משחקי Resident Evil קודמים, במיוחד היציאות האפלות והפחות מוכוונות פעולה כמו 4, 7 והרימייק של 2. אבל יש מספיק טריקים חדשים בכובע הישן כדי לגרום אפילו השחקנים הכי יציבים קופצים. המשחק לא מנסה לתפוס אותך לא מוכנה עם פחדי קפיצה זולים.
במקום זאת, וילג' מרוויח את הצרחות שלו באמצעות פחדים פנימיים ופחדים לגיטימיים לביטחונם ולרווחתם של הדמויות. (לדוגמה, אם יש לך משהו עם בובות, אולי תצטרך להתרחק.) כמעט כל דבר בכפר מרגיש כמו שיפור ממשחקים קודמים, לפחות ברמת המערכות והמשחקיות, וזה גורם לתגמול באופן מפתיע והרפתקה מספקת מתחילתה ועד סופה.
המצוד אחר רוזמרין
Resident Evil Village הוא סיפורו של איתן, והוא עוקב אחרי Resident Evil 7, ומתגבר מספר שנים לאחר סיום המשחק. איתן ומשפחתו הועברו למקום לא ידוע מעבר לים אך נאלצים לברוח כאשר מופיע גיבור Resident Evil חוזר, כריס רדפילד, מנסה להגן עליהם אך נכשל. הילד של איתן, רוז, מתגלה שנלקח, מה שאילץ את איתן להיכנס לכפר סמוך. שם, ארבעת האדונים, בראשות אמא מרנדה, מתכננים להשתמש ברוז לכוחותיה יוצאי הדופן, ומאלצים את איתן להילחם בכל אחד מהם כדי להציל אותה.
לכל אחד מהאדונים יש כוח ונושא ייחודיים, כשהראשונה היא ליידי דימיטרסקו, אשת הערפד הגבוהה שהאינטרנט צמא לה במיוחד מאז הופעתה הראשונה בחומרי פרומו לפני חודשים. המפתחים בבירור לא היו מודעים עד כמה הדמות הולכת להיות פופולרית, או שהם היו מנצלים אותה יותר, לטוב ולרע. עם זאת, הקטע שלה במשחק בלתי נשכח, ולגלות את האדונים האחרים ולהתמודד מול הכוחות הייחודיים שלהם היה פינוק מענג שלא ציפיתי ליהנות ממנו.
הלחימה מתגברת בהתמדה כשאתה חוקר כל אזור, ומעניקה לך איומים משמעותיים יותר לקרב עם חימוש טוב יותר. עד הסוף, זה מרגיש כאילו יש לך את הארסנל המתאים לצבא קטן, והמשחק עובר ממצמרר ליותר הרפתקה-אקשן כשאתה חורש לעבר הגמר בקצב מסחרר. הסיפור שמוביל לקרב האחרון עונה על כמה שאלות שהיו לשחקנים ב-Resident Evil 7, ולמרבה ההפתעה הוא אפילו מספק הקשר לכמה משחקים קודמים של Resident Evil למעריצים שהיו עם הזיכיון מאז תחילת הדרך. יש גם רמז מסוים לאן הערך הבא יכול להגיע בסצנת פוסט-קרדיטים, אז הקפד להישאר בסביבה בשביל זה.
מיזוג ישן עם חדש
Resident Evil Village מוצא דרכים חכמות לבצע התקשרויות קטנות למשחקים קודמים, למזג מערכות ישנות ולהעניק להן פנים חדשות. דוגמה נוצצת לכך היא ניהול מלאי, שבו נשמרים נשק וציוד נפרדים מחומרי יצירה. זה שינוי פשוט שמועיל באופן משמעותי לחוויה הכוללת.
המקום שבו ישן וחדש מתמזגים באמת הוא בנרטיב, וקושר את החשיבות של הדמויות והסיפור של Resident Evil Village למשחקים אחרים בזיכיון. זה מסע מבורך לוותיקים שאובססים בדברים מהסוג הזה, נותנים קטעים זעירים של מידע באמצעות תיאוריות, דיאלוגים והערות שאתה מגלה באופן טבעי, אבל זה גם לא משאיר שחקנים חדשים רחוק מדי באבק.
חיזור אחר מושגים ישנים אלה עם רעיונות חדשים הוא איזון עדין. אתה חווה כמה מאותם טרופים, כמו ירי לעבר הכתם האדום הגדול על הבוס, והיצורים העל-טבעיים כולם מוסברים עם הצדקה של פסאודו-מדע שאתה יכול לקרוא רק באתר בלוג הקונספירציה של מישהו. הסוף משאיר אותך עם מספיק שאלות כדי להישאר סקרן לגבי העתיד וגורלן של הדמויות.
האכזבה הגדולה ביותר היא קרבות הבוס. לעתים רחוקות הם מתרחקים מקרבות Resident Evil הקודמים שבהם אתה מכוון לנקודה החלשה או פשוט ממשיך לירות בו עד שהדבר ימות. יש קרב בוס אחד שבו אתה צריך למצוא את הבוס בין חפצים מוסתרים, אבל זה המקרה היחיד של דברים שהשתנו, וההבנה שזה הכחיד במהירות את כל התקוות שהיו לי לגבי המשך הגיוון. היה לי טעם של משהו אחר, ואהבתי את זה, אבל הכפר לקח את זה לפני שהספקתי לבקש עזרה שנייה.
שהות קצרה
למרות שחלקם עשויים לראות באורך המשחק שלילי, אני חושב שהיתרון האדיר לווילג' הוא שהוא לא שומר אותך יותר מדי זמן. זהו מסע גדול של 10 שעות מההתחלה ועד הסוף עבור רוב משחקי ההצגה, וזה בדיוק מספיק זמן כדי ליהנות ביסודיות מכל מה שקשור למשחק מבלי להרגיש שהיית באותו מקום יותר מדי זמן. זה לא מרופד עם פריטי אספנות או משימות צד רק כדי להגדיל את מונה המשחקים.
אולי למגיפת Covid-19 הייתה השפעה על האורך הכללי של המשחק, אבל זו הרפתקה מהנה שרובם יתחילו ותסתיים בסוף שבוע ואולי יחזרו אליה בעתיד בקושי מאתגר יותר או כדי לחיות מחדש את הסיפור. לא כל משחק חייב להיות באורך 60 שעות, וווילג' מהנהן לקראתו.
זה לא אומר שאין מה לעשות. יש דברים למצוא, אופני נשק שצריך לרכוש ומגירות לבחירת מנעול. יש כאן אלמנט של Metroidvania, שבו אתה צריך לחזור מאוחר יותר עם הכלי הנכון כדי לגשת לקטע שלא היה זמין בעבר. אם אתה רוצה לחקור, יש לחקור לעשות. הזמן שלי עם המשחק היה סוף שבוע מוצק מלפנים אל אחורה לפני שהנחתי אותו, וזה לא דבר רע.
פסק הדין
Resident Evil Village מצליח על ידי שיפור במשחקים קודמים תוך הסתמכות על חווית זומבי Resident Evil מסורתית. איטרציות קודמות כבר פיתחו את הנוסחה, והיא עובדת, אבל שינויים קטנים ומהנים שנעשו הופכים את וילג' לכותר בולט עבורי. רוב הזמן זה לא בלייר Witch-y כמו Resident Evil 7, במקום זאת מזכיר לי יותר את Resident Evil 4, עם טירות, כפרים, ביוב ובתי קברות שאפשר לעבור בהם.
Village לא ממציא מחדש את הגלגל לזיכיון Resident Evil, אבל הוא גילח כמה מהחלקים היותר מעצבנים שהתעכבו מהכותרים הקודמים. הוא מציע סיפור מספק מתחילתו ועד סופו, ויש המון הפחדות. החיסרון הגדול ביותר הוא היעדר מכניקת קרב בוס, אבל לא תחשוב על זה יותר מדי כשאתה עובר בין מיקומים, ועוקב אחר כמה כדורים נשארו לך.
| + | נרטיב מספק מלא בפיתולים |
| + | קרב מסובך שמתגמל סבלנות ומיומנות |
| + | אימה קרביים מתגמלת שאינה מסתמכת על פחדי קפיצה |
| + | האם כל הדברים של Resident Evil נכון |
| – | מגוון בוס קטן שגורם לקרבות אקלימיים להרגיש מבוזבזים |
