Halo Infinite הוא רגע גדול עבור מיקרוסופט ו-343 Industries. עבור מיקרוסופט, שחיכתה לצאת בהצהרה עם משחק הצד הראשון שלהם, של דור המשחקים הנוכחי, זה רגע להדהים מעריצים ותיקים ולזכות בחדשים. עבור 343 תעשיות, הגיע הזמן להוכיח סוף סוף שלהישאר אחראי על מורשת Halo זה משהו שהם ראויים לו.
נשארנו עם אחד מהמשחקים הפוטנציאליים ביותר של השנה. איפה שהוא טוב, זה מעולה, אבל איפה שהוא חלש, הוא כל כך מטלטל שאנשים רבים עלולים להתבטל לחלוטין מהרעיון של זה. סקירה זו מתמקדת אך ורק בקמפיין ובכל מה שקשור לכך.
אתה המאסטר; אתה הצ'יף
המהלך המבריק ביותר של 343 הוא התמקדות בתחושת המאסטר צ'יף. מכונת הלחימה הגדולה והירוקה תמיד הייתה אחת הדמויות הגדולות של המשחקים. לשחק בתור הצ'יף מעולם לא היה כיף כמו ב-Halo: Infinite. הודות לגרפל החדש, להיות ה-Master Chief מרגיש חלקלק מתמיד. הנפת חומה, שימוש בגראפ כדי לחטוף נשק שנפל, תופס מיכל נפץ ואז השלכתו לעבר מטרה, או נצמד לאויב וממהר לעברם לתקיפה מסיבית, כולם מרגישים מדהימים.
משחק הנשק וכלי הנשק יפים כתמיד. הקטל של הקרב מרגיש כמו ריקוד. עברו שנים מאז שנהניתי כל כך מהמשחק ממשי מרגע לרגע של קמפיין יריות בגוף ראשון. הצ'יף מרגיש כמו קפיץ מפותל היטב, מוכן להתפוצץ לפעולה מכוונת בכל רגע. פנטזיית הכוח הזו מגיעה בצורה מושלמת במשחקיות. מכל הבחינות, זה מרגיש כאילו אנחנו מסוגלים לחיות לפי האגדה של צ'יף על היותנו צבא של אדם אחד, המסוגל להישגים מדהימים כנגד סיכויים בלתי אפשריים.
עולם מבוזבז
החיסרון הגדול ביותר של המשחק הוא, למרבה הצער, העולם הפתוח. Zeta Halo נראית פנטסטית ומהווה תפאורה מצוינת למשחק, בתיאוריה. העולם המאסיבי והמלאכותי בהחלט נראה מדהים, אבל הוא נטול מסתורין או הרבה דמיון. אין כאן ביומות, רק השדות והיערות הירוקים המתגלגלים הפשוטים שנקטעו על ידי מבנים או אבני הבניין המשושים המרכיבות את ההילה.
בזמן שאתה משחק, תגלה בסיסי הפעלה קדימה שאתה יכול לקחת בחזרה מאויבים. פעולה זו תסמן על המפה נקודות המפרטות את השריון שתוכלו למצוא עבור קטע מרובי המשתתפים, Spartan Cores, שתוכלו להשתמש בהם כדי להעצים יכולות, מגדלי אויב שתוכלו לרסק, או חיילים ידידותיים שתוכלו לעזור לצבור נקודות. ישנם אויבים מפוזרים המסומנים באדום שתוכלו להוציא כדי לקבל גרסאות נשק חדשות, ומדי פעם מבנים גדולים יותר שתוכלו לפנות.
לא משנה כמה חיפשתי, לא משנה באיזה הר ענק רצתי, אף פעם לא באמת מצאתי משהו שגרם לי לחשוב שגיליתי סוד. לא היו מערות מסתוריות, לא היו משימות נסתרות יוצאות דופן. הכל סומן לי על המפה מראש, מה שהפחית מהר את רמת העניין שלי בעולם.
אחרי ששיחקתי בו במשך עשרות שעות, אני יכול לומר שהבעיה מספר אחת שלי עם העולם הפתוח היא שזה לא משרת את הסיפור, וגם הסיפור לא באמת מנצל את זה. כן, להשתולל בו בתור מאסטר צ'יף זה כיף, אבל רק כשיש אויב לבעוט בפרצוף. זה מרגיש מוזר עבור Halo, סדרה שעשתה כל כך הרבה ודחפה את עיצוב המשחק קדימה בכל כך הרבה דרכים, להיכנס לז'אנר העולם הפתוח בצורה חסרת כל דמיון או חדשנות.
מוסר השכל של הסיפור
גם לסיפור של Halo Infinite יש הרבה דברים, מכיוון שסיפור ה-Guardians נתקל בעיקר בזלזול על ידי חלק גדול מקהילת Halo. החדשות הטובות הן שבוודאי לא מדובר ב-Guardians, אפילו שהוא מנסה לתקן הרבה מהנזק שנגרם מהערך הזה בסדרה. החדשות הרעות הן ששחקנים עלולים להיות מאותגרים בדרכים חדשות.
מבלי להיכנס לטריטוריית ספויילרים, המערכה מתנהלת, בדומה לגורל האנושות, על ידי מאסטר צ'יף. סטיב דאונס מספק הופעה שתמיד שומרת על מאסטר צ'יף מקורקע באנושיותו. זה כמעט יוצא דופן, רמת העדינות והשבריריות שהוא יכול להצליח להכניס למכונת הרג בגובה שמונה מטרים. למרבה הצער, דאונס פועל נגד הזרם ומתאמץ לשאת שתיים מהדמויות המעצבנות ביותר בתקופה האחרונה. הטייס הוא חדירה מפוחדת כל הזמן, מתבכיינת נצחית כמעט בכל מקום שאתה הולך. בינתיים, מחליפתה של קורטנה, Weapon, מרגישה כאילו היא ספגה אונליין דחויים מסרטי מארוול הכי פחות מצחיקים. המדובבים עושים עבודה ראויה להערצה עם מה שיש להם, אבל התסריט מאכזב את כולם, חוץ מהצ'יף.
למרבה המזל, פעימות הסיפור עצמו יכולות להיות די מהנות ומרגשות, גם אם רוב הקמפיין מתרחש בשתי סביבות עיקריות. ראשית, יש לך את אזורי העולם הפתוח, ושנית, יש לך את אזורי Forerunner התת-קרקעיים. הבעיה היא ששתי הסביבות הופכות במהירות קצת משמימות ואותיות. חבל שכל השנים של פיתוח לא הביאו לסיפור סביבתי חזק.
פסק הדין
אם זה נשמע שאני קשה עם הקמפיין של Halo Infinite, זה בגלל שאני כן. ציפיתי להרבה מ-343 Industries ו-Microsoft, ואני נשארת קצת מאוכזבת. כאשר מרובי המשתתפים מסתחרר למשחק עצמאי עצמאי עם מונטיזציה משלו, אנו משלמים כעת מחיר מלא עבור הקמפיין הזה, והוא לא עומד בתג המחיר. כן, המשחק בפועל מעולה, אבל זה לבד לא יכול לשאת קמפיין שלם. תכונות חסרות כמו שיתוף פעולה מרגישות גם מוזרות, שכן זה כבר מזמן חלק חיוני מ-Halo עבור חלק גדול מהקהילה.
היישום של העולם הפתוח הוא אכזבה מסוימת, וזה מרגיש כאילו כל כך הרבה הוקרב רק כדי שיהיה לו משהו שניתן היה לשווק אבל לא הוסיף לחוויה בשום יכולת משמעותית.
יש הרבה מה לומר על איך Halo מרגיש לשחק, שגם אם העולם והסיפור יכולים להיות מאכזבים, זה נראה בלתי אפשרי שלאנשים לא יהיה כיף להיות הצ'יף במשחק הזה.
מי שמקווה להוכחה חותכת לכך שהזיכיון של Halo בידיים הנכונות יתאכזב. יש כאן הבזקים של ברק, אבל גם מספיק אזורי חולשה כדי שהספקים ירגישו כאילו Halo לא תחזור לעולם לגבהים של הטרילוגיה המקורית.
כל מי שרוצה פשוט להיות מאסטר צ'יף, אויבים מגלגלים פנים ולחלק קצת צדק מצופה שריון מיושן וטוב לאויבי האדם, צפויה תקופה מהנה. מי שהעז לקוות ליותר יישאר מרגיש קצת מבולבל.
| + | הקרב באמת מדהים |
| + | סטיב דאונס מדהים בתור מאסטר צ'יף |
| – | העולם הפתוח אינו בשימוש ולא אפוי |
| – | הדמויות שמלוות את המאסטר צ'יף הן משהו כמו מאבק |
