לא משנה כמה משחק נהדר, אם הסוף לא עומד בקנה אחד הוא פשוט ישאיר טעם רע בפי השחקנים. אין דבר גרוע יותר מלסיים סיפור שמשאיר את השחקנים לא מרוצים וזה יכול לגרור אפילו משחק נהדר למטה. אם אתה רוצה למנוע את האכזבה הזו, הנה הבחירות שלנו לסופים הגרועים ביותר בהיסטוריית משחקי הווידאו.
קָשׁוּר:10 משחקי הפיינל פנטזיה הגרועים בכל הזמנים
הסופים הגרועים ביותר בהיסטוריית משחקי הווידאו
רוב הסיומים הללו גורמים לפגם הקטלני של סיפור סיפורים בכך שהם לא מקיימים את ההבטחות ששאר המשחק מבטיח. זה מתסכל את השחקן ומשאיר אותם מייחלים שמשהו גדול יותר או טוב יותר קרה במקום. עבור הרשימה הזו, בחרנו משחקים שהם בדרך כלל טובים אך נופלים במשוכה האחרונה או בגלל בחירות נרטיביות גרועות או מכניקה שלא עומדת בציפיות.
Batman: Arkham Asylum
זה בקלות אחד מהמשחקי באטמן הטובים ביותר בכל הזמנים, נותן לשחקנים גרסה של האביר האפל שמרגיש עוצמתי ואינטליגנטי בו זמנית. המשחק כולו פנטסטי, זורק אינספור התייחסויות לקומיקס, אבל הסוף, שבו הג'וקר מזריק לעצמו את נוסחת הטיטאן והופך למפלצת ענקית, לא מציע שום מתח או פתרון חידות של שאר המשחקים. מִשְׂחָק. בסופו של דבר, זה רק עוד קרב בסיסי שדורש תזמון קצת יותר טוב מהרגיל כדי להתגבר.
עידן הדרקון 2
Dragon Age 2 תמיד היה מתקשה לעמוד בציפיות שהציב קודמו, אבל המשחק הממהר והחוזר על עצמו לא עזר לדברים. עם זאת, נקודת הדביקה הגדולה ביותר עבור מעריצים רבים הייתה הסוף, שלא הציע אף אחת מהאפשרויות שהמעריצים ציפו מהסדרה. לא משנה במי תצדד בסופו של דבר, אתה צריך להילחם באותם שני בוסים ולראות את הוק נוסע מהעיר. זה מתסכל ומרגיש מאולץ, משהו ש-BioWare ממשיכה להיאבק בו במהדורות הבאות.
משועבדים: אודיסאה למערב
בכל הנוגע לסיפורים חוזרים של מסע למערב במסגרות עתידניות, המשחק הזה היה מאוד כיף. קוף טיפל בכל הכוח האכזרי שציפינו לו, וטריפ נתן לנו את ההזדמנות לפתור כמה חידות מעניינות. זה היה משחק אקשן-הרפתקאות הגון עד הסוף, שבו מתגלה שהרובוטים חוטפים אנשים כדי להכניס אותם לעולם VR בטוח ונוח. זה לא הגיוני בהתבסס על האופן שבו המשחק התנהל עד כה ומרגיש ממהר, זול ולא מקורי.
מָשָׁל
סדרת Fable כולה נראית לעתים קרובות כשאפתנית יתר על המידה לפני שהספקה בסופו של דבר לא מספיק, אבל הראשונה הייתה באמת ייחודית באותה תקופה. למרבה הצער, הסוף הציע את הבחירה המוסרית הקשה ביותר אי פעם. אתה יכול להציל את אחותך, שזו הייתה הסיבה העיקרית שהתחלת להרפתק מלכתחילה או להרוג אותה כדי לצבור כוח רב. זה אולי היה מעניין אבל מכיוון שהבחירה מתרחשת לאחר שניצחת את הבוס הסופי, אין לזה שום השפעה ממשית על איך הסיפור מתרחש.
Final Fantasy VIII
כל משחק Final Fantasy נוטה להיות מוזר בסוף, אבל רוב הזמן הם לפחות מנסים לקבל קצת היגיון פנימי. Final Fantasy VIII הוא אחד המשחקים הגרועים בסדרה מכיוון שהסיפור כל כך לא עקבי לאורך כל הדרך. עם זאת, הסוף, הכולל דחיסת זמן וזיכרונות שהשתנו, מסרב להכיר בנקודות מרכזיות בעלילה ואף סותר דברים שהשחקן כבר יודע ללא סיבה אמיתית. הוא מצליח להתבלט כמשחק וידאו נורא שמסתיים אפילו בכניסה לא אחידה כמו זה.
הילה 2
להיות הילד האמצעי בטרילוגיה זו עבודה קשה. המשחק הראשון זוכה להגדיר הכל ולהציג את הדמויות. המשחק השלישי יכול להביא הכל לסיכום. משחק האמצע לעתים קרובות מרגיש כאילו הוא חצי סיפור, רק מגדירים את הערך הסופי ומוודאים שהשחקנים יקנו אותו. זה מה שקורה עם Halo 2, שבו המאסטר צ'יף מציע הודעה סתמית שהוא "מסיים את הקרב הזה" רק כדי שהקרדיטים יתגלגלו. ה-cliffhanger שימש להקמת Halo 3 אבל זה לא נותן שום נחמה לשחקנים שנאלצו לחכות עוד כמה שנים כדי לראות איך הסיפור נגמר.
גֶשֶׁם כָּבֵד
משחק ה-Quantic Dream הזה מציג את עצמו כתעלומת רצח אך מתעלם מהכללים העיקריים של הז'אנר בסופו. אחד מכללי המפתח של סיפור בלשי הוא שהקורא או השחקן חייבים לקבל את כל הרמזים הדרושים כדי לפתור את התעלומה בסופו, אבל גשם כבד גוזל מהם את זה בכך שהוא מציע את סקוט שלבי בתור רוצח האוריגמי, למרות הר של עדויות לכך סותר את הממצא הזה. זה מרגיש זול וכאילו המפתח רצה להערים על השחקן עם כדור עקום בקצה מבלי להתאמץ כדי להגדיר אותו.
נבואת אינדיגו
זה נקרא פרנהייט מחוץ לצפון אמריקה, זה היה משחק פורץ דרך עבור המפתח Quantic Dream, ויש לו הרבה מהתכונות שיבואו להגדיר את המשחקים שלהם בעתיד. הסיפור מסופר מנקודות מבט רבות ועוקב אחר תעלומת רצח על טבעית שיוצאת משליטה. רוב המשחק טוב מאוד, אבל הסוף כולל קרב בסגנון אנימה בין הגיבור למיסטיקן מאיה עתיק. זה לא הגיוני ומרגיש לגמרי לא במקום בין שאר המשחק.
ידוע לשמצה: הבן השני
המשחק הזה עשוי להיות קצת שנוי במחלוקת שכן Infamous: Second Son הוא משחק נהדר והיה כותר השקה מוצק ל-PS4. הסיפור שהוא מספר, של גיבור חדש שמנסה לשרוד בעולם שבו כוחות העל שוב הופכים נפוצים, הוא מהנה ומרתק. הבעיה היא שזה נגמר כל כך פתאום. בדיוק כשהסיפור מרגיש שהוא עומד להיכנס למערכה האחרונה, המשחק נעצר, והקרדיטים מתגלגלים. זה מרגיש כאילו המשחק מיהר לצאת להפעלה בקונסולה והרג את מה שיכול היה להיות סדרה פנטסטית.
Mass Effect 3
תהיה כנה; ידעת שהמשחק הזה עומד להיכנס לרשימה הזו. זו כמעט קלישאה בשלב זה עד כמה הסוף של המשחק הזה מזעזע, אבל זה נובע בין היתר בגלל כמה טוב שאר Mass Effect 3. מהרגעים האחרונים של מורדן ועד לפתרון הסכסוך הבלתי פוסק בין הגט והקוואריאנים ועד להתקפה הסופית ההיא נגד הקוצרים עצמם, כולם רגעים מדהימים, וכולם מתבטלים לחלוטין על ידי סוף שמתעלם מכל הבחירות הקודמות ומציג משעמם. אחד בינארי.
