Planet of Lana לוקח את ז'אנר הפלטפורמות הגלילה הצידיות לשיא חדש, כזה שמשלב אמנות עם החלום המדהים הזה שפעם היה לך וללכת לישון כמה לילות כשהם מייחלים שתוכל לבקר מחדש. יש לו סיפור שמושך בחוטי הלב ומזכיר לך שאתה חי דרך הרגשות שהוא מעורר. אתה יכול לחוש את ההקפדה על יצירת כל סצנה, לא משנה באיזו מהירות אתה נושף בהן או באיזו תדירות אתה נתקע על פאזל, שמדבר להערות האזהרה החבויות בסיפור שהיא מספרת.
קָשׁוּר:מאי 2023 זרקור אינדי: Sunshine Shuffle, Planet of Lana, שייט טיול קיץ ומפתח טרטרוס יעבירו אותך במאי
חלום של חובב חתולים
הסיפור ב-Planet of Lana סובב סביב הגיבורה לאנה היוצאת למסע כדי למצוא את אחותה. מאות ממה שנראה כמכונות חייזרים ירדו לכדור הארץ והתחילו לאסוף את כל מי שהם יכולים לראות מהערים והיישובים השבטיים בעולם הזה. זה מיד נתן לי אווירה של War of the Worlds בצורה הטובה ביותר. העיצוב הכדורי של כל מכונה גורם להם להיראות מאיימים עוד יותר בגלל הספרים, הסרטים ותכניות הטלוויזיה שכבר החדירו בי שיש לחשוש מהצורה הזו, ואני בטוח שגם אתם תרגישו אותו דבר.
כשלאנה נוסעת לצד ימין של המסך על פני קילומטרים על פני כוכב הלכת שלה, היא מתיידדת עם חתול, מוי, ובשותפות זו כוכב לאנה זורח. שחקנים יכולים לעבור בין כל דמות, שתיהן לומדים יכולות חדשות ככל שהזמן חולף, כדי לפתור את החידות המסובכות יותר ויותר שנזרקות על שחקנים.
Mui זריז ויכול לקפוץ גבוה יותר ויותר מלנה או פשוט לשבת על טלאי של קנוקנות כדי ליצור פלטפורמה. לכל אינטראקציה ויכולת אפשרית יש מטרה ברוב הפאזלים לאחר שנפתחו. אתגרים מתחילים בקטן, כמו הצורך להתחבא בדשא גבוה כדי להימנע מזיהוי ממכונה, אבל במהירות מסלימים לשימוש במוי כהסחת דעת כדי להרחיק את לאנה מהמכונה מבלי שהיא תראה אותה. כל אינטראקציה חדשה היא קטנה, אבל הפאזלים נבנו ונבדקו בקפידה כל כך עד שהם תמיד הרגישו מלחיצים, מה שהופך את היכולות שקיבלו לשחקנים להשפעה הרבה יותר. אף פעם לא קיבלתי את התחושה שאני בטוח וידעתי למה לצפות כי המשחק הזה מלא בהפתעות.
המפתח Wishfully Studios הקפיד להשתמש בכל מה שנמצא בארגז הכלים של הנגן בשילוב זה עם זה לפחות פעם אחת. לפעמים משחקים לא עושים את זה, ושחקנים תמיד יכולים לדעת כי הם אלה ששולטים במכניקה. כל אזור או חידה חדשים הוסיפו משהו ל-Planet of Lana באופן שהופך אותו לחוויה מלאה יותר. השיאים שלי הם החידות המוזיקליות, שלקח לי הכי הרבה זמן לפתור. הם משלבים היבטים של המפגשים האינטנסיביים ביותר עם רגע שקט יותר כדי להכריח אותך לחשוב. גילוי הפתרון תמיד מרגיש מספק, והתגמול המוזיקלי טוב יותר מהדרך הפתוחה קדימה.
לרוב, שחקנים יחקרו שדות פתוחים, ביצות עבותות או עיירות נטושות תוך התחמקות מחיות הבר המקומיות ומכל מכונות המחפשות אחר נפטרים. אבל שום דבר לא פשוט כמו שזה נראה. לאנה ומוי אולי יצטרכו לדפוק יצור כדי למנוע ממנו לתקוף אותם, אבל אז הפאזל יתפתח, וידרוש מהם להשתמש בגוף החיה כדי להפעיל פלטפורמה. הדבר נכון גם לגבי מכונות, כאשר כמה חידות מופיעות כמפגשי מחבואים, כאשר באמת, מוי צריך לעזור ללאנה להרוס את האויב שלהם לפני שהוא ממשיך הלאה.
המשחק מפריד בין לאנה ומואי לזמן מה, אבל זה רק גורם לשעות עם שניהם להיראות הרבה יותר טובות. זה פחות כשבן לוויה של לאנה לא נמצא בסביבה כדי לעזור עם החידות, ופיתחתי התקשרות לחתול הזעיר. יש לי חתול שחור בחיים האמיתיים שעוקב אחרי בכפר שלי, וכוכב לאנה הרגיש כמו הרחבה של מערכת היחסים שלנו.
אולי אני פשוט אדם חתול מטורף, אבל יש עוד כל כך הרבה שחקנים שיהדהדו, גם אם הם לא אוהבים חתול פרוותי. למרות שאף פעם זה לא מרגיש שהמיקוד של המשחק הוא לגרום לך לדאוג לחתול הזה ומה קורה לו, אתה לא יכול שלא ליצור קשר. לסיפור יש רגעי מפתח שמפגישים אתכם וגורמים לכם להודות שהוא שם, והבקרות המדויקות להפליא מעצימות זאת.
דוגמה טובה לכך היא כל מקרה שלאנה נלכדת על ידי יצור או מכונה גדולים וחייבת להורות ל-Mui להקיש על כפתור או להיכנס ולצאת מתוך חור כדי להסיח את דעתם של האויבים. זה נותן ללאנה הזדמנות לברוח, לעתים קרובות רק בקושי. תמיד הקפדתי לתת למואי טפיחה אחרי זה כדי להראות שאני מעריך את מאמצי הצלת החיים שלה. אין דבר מתסכל יותר מדמות בת זוג שלא עושה בדיוק מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה. Mui יעצור, תעקוב ותלך לאן שלאנה אומרת לו בלי להיכשל, וזה עוזר להפוך את המשחק הזה להרבה יותר קל לשבת וליהנות ממנו.
יש לי תלונה אחת על הפאזלים של המשחק. כולם כל כך טובים שהם גורמים לניסוי היחיד הקצת קשה מדי להיראות אפילו יותר מעצבן ממה שהוא כנראה. ביליתי שעה טובה בניסיון לפתור את זה אבל עדיין לא הבנתי עד הסוף את הפתרון. זה הרגיש כמו ניחוש, מה שאף פעם לא טוב לפאזל. ניתן היה לשדר את התשובה טוב יותר, אבל בסופו של דבר התמורה של הסצנה הבאה עושה מספיק כדי לפצות על התסכול שמישהו ירגיש. ובכל זאת, במשחק שבו כל אינץ' מרגיש כאילו הוא נבדק ומשרת מטרה, האזור היחיד שעדיין צריך קצת ליטוש הוא הרבה יותר עמום עבור הברק הנוצץ של השאר.
כל מסגרת ציור
העולם של Planet of Lana נפלא. הוויזואליה דומה לשילוב של יצירות אמנות מצוירות ביד ואנימציות מעובדות להפליא שמתמזגות כל כך טוב שלעתים קרובות זה מרגיש כמו לשחק על קנבס. ביליתי הרבה יותר מדי זמן עם לאנה עומדת על קצה צוק, מביטה החוצה למרחקים. אני לא יכול שלא למחוא כפיים למפתח על כך שעשה משהו כל כך מדהים להסתכל עליו. אין סצנה שלא בולטת או עוצרת את נשימתך כי בכולן יש את האלמנט הזה שגורם לך לחשוב שאין סיכוי שהחוויה הזו יכולה להשתפר. ספויילרים, זה תמיד קורה.
אבל לא רק הרגעים היפים מדגישים טבע נהדר; יש תת גוון אפל של מכונות תעשייתיות שיש לה גם את המקום שלה. זה מרגיש מעיק ומסוכן, מה שהופך את המפגשים בתוכו ומסביבו למתוח עוד יותר. רבים מהם מגיעים בסוף המשחק, מה שעוזר לשמור על החוויה של כחמש שעות עדיין מהנה ורעננה גם כשאתה לא עושה דבר מלבד לראות את לאנה רצה במסדרון.
כמו ציור, ישנן שכבות לכוכב לאנה שאינך יכול לראות במבט ראשון - דרכים שבהן הצבע והבד טופלו או טופלו כדי ליצור מראה ספציפי שמתקלף כדי להראות לך משהו קצת יותר מחריד מתחתיו . לדוגמה, עיצוב המכונות עומד בניגוד ישיר לטבע העולם. המכונות הן כולן קצוות קשים וצבעים כהים, בעוד שהעולם הוא יופי טבעי טהור שאינו תואם שום בלימה או חומרה. זה דוחף את הסיפור הסביבתי קדימה בדרכים שלא ראיתי שנעשו לעתים קרובות.
במונחים של משחקיות, זה מביא לאויב מפחיד שאתה אף פעם לא בטוח בו. המכונות פועלות בצורה לא יציבה, תמיד מחפשות חיים להכיל. לשחקנים יש ערכת כלים להשתמש כדי לעקוף אותם, אבל התנועות ואי הוודאות הכללית המורגשים לגבי הטכנולוגיה בעולם הזה גורמים להם להיראות כמו חיות בר. אתה אף פעם לא בטוח לאיזה כיוון הם ינועו וכיצד הם יגיבו לגירויים מסוימים. זה כמו לחכות שמתג יתנגש בעיניו של צבי לפני שייכנס ליער, אלא שהדבר הזה לא ירוץ; זה בא בשבילך.
לאנה והשחקן יגלו גילופים שמספרים סיפור הממלא את סיפור הרקע של העולם שהם חוקרים. אפשר להרחיב את זה עם מקדשים נסתרים שמוסיפים קצת ערך שידור חוזר, אבל הייתי אומר שכל החוויה מספיקה כדי להצדיק הרצה שנייה. אני לא אכנס לטריטוריית ספויילרים כי אני חושב שצריך לחוות את המשחק הזה ממקור ראשון. ובכל זאת, חשוב לציין שהאופן שבו ציורי מערות שולבו בסיפור ובפאזלים גרמה לי לפקפק בכל מה שראיתי. פתאום, כל דבר יכול לעזור לי לפתור חידה או להתקדם, וזה עזר לי להעריך את העולם הרבה יותר כי שמתי לב אליו באופן פעיל. לעתים קרובות מדי, אנחנו יכולים למהר דרך משחקים, אבל ב-Planet of Lana, כדאי לקחת את הזמן כדי לספוג את זה.
לרוב, Planet of Lana הוא משחק מהנה על פני עולם זר עם צד חתול חמוד. יש לזה רגעים אפלים יותר, אבל הם משולבים עם מוזיקה בצורה שגורמת להם להרגיש חיוביים יותר, כמו קרשנדו שמסיימים את הפרקים. לאנה לומדת דברים במסע הזה, ואתה זוכה לראות אותה צומחת ברגעים האלה, ומציגה את עיצוב הצליל המדהים. בשבילי זה טוב כמו זה של Horizon Forbidden West והוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר להבאת מוזיקה שלא מהעולם הזה למשחק בצורה שתתאים למשחקיות. שום דבר מזה לא במקום, והמוזיקה תישאר איתך בנשמה.
סיפור אזהרה
מתחת לפני השטח, Planet of Lana הרגיש שהוא מעלה כמה נקודות שלא יכולות להיות רלוונטיות יותר בעולם של היום. הרעיון של עבודה משותפת כדי לחיות בהרמוניה עם הטבע נחטף מהעולם על ידי מכונות אכזריות וחסרות לב. המכונות האלה אולי נראות זרות, אבל הן פשוט עושות עבודה. הם מפרידים בין לאנה ואחותה כדי להעניק לאחותה את החיים האידיאליים כפי שהוגדרו על ידי התכנות שלהם. זה לא זדוני; זה רק מה שהם עושים.
באופן דומה, בינה מלאכותית שלוקחת עבודה של סופר או עבודה של אמן, משכפלת קול של ידוען, או משיכת טריילר של סרט מזויף מהמידע שמצא באינטרנט פשוט עושה את העבודה שלה. ה-AI לא מנסה לפגוע באף אחד, ו-Planet of Lana גורם לך לראות שגם לא הכוח המוחץ של מכונות חייזרים שלוקחות את אחותה של לאנה. זה כל כך קל לשנוא נבל במשחק וידאו, אבל Planet of Lana מאלץ שחקנים להרגיש חמלה גם בתחום הזה. זה מדגיש איך שום דבר אינו שחור ולבן, רק גוונים של אפור, ושאנחנו יכולים לשלוט עד כמה דברים יוצאים משליטה.
הגמר של המשחק הוא מבט אידילי להפליא כיצד האדם והמכונה צריכים להתקיים יחד. תחשוב על Laputa מ-Castle in the Sky, עולם קסום המשלב בשר ומתכת קשה כדי ליצור אוטופיה שבה לא בני אדם ולא מכונות הם העובדים המדוכאים. Planet of Lana היא תזכורת לכך שהטכנולוגיה יכולה ללכת רחוק מדי, ויש רגע שיכול להיות ברגע זה שבו עלינו להחליט מה הגבול. אנשי לאפוטה ויתרו על עליונותם הטכנולוגית כדי לחוות את החיים, וכוכב לאנה עוזר להזכיר לכם שהדשא נמצא בחוץ כדי לגעת בו, השמיים מלאים בפליאה, ולטכנולוגיה יש את המקום שלה, שלא תמיד לצידנו.
פְּסַק דִין
יש כל כך הרבה מה לאהוב ב-Planet of Lana. הוויזואליה, עיצוב האודיו והמשחק משתלבים כדי ליצור משהו שמרגיש כאילו אתה פשוט נכנס לתוכו. זה משחק שכולם נולדו לשחק בו. זה לא מסובך מדי, למעט חידה אחת, והוא לא מנסה לדחוס הרבה מושגים של מדע בדיוני גבוה בגרון. זה פשוט קיים ומקבל אותך בברכה לשחק בצורה שמרגישה טבעית ואתה אף פעם לא באמת רוצה להשאיר מאחור.
| +ויזואליה מדהימה שגורמת לך לעצור ולבהות בכל סצנה. | |
| +פאזלים מחושבים להפליא שמאתגרים שחקנים מבלי להיות מתסכלים. | |
| +פקדים הדוקים שלא פוגעים במשחקיות. | |
| –חידה מתסכלת אחת כמעט הורסת את החוויה. | |
| –יכול להיות קצת יותר זמן להרחיב את זמן הריצה, במיוחד במחצית השנייה. | |
| –פריט אספנות אחד נוסף ייתן לשחקנים עוד יותר סיבה לעצור ולחקור. |
צוות Gamepur השתמש בגרסת Xbox Game Pass של Planet of Lana לצורך סקירה זו.
