סקירת קפה פיקסל - בירה מנחמת, אבל פושרת

סימולטורים של בתי קפה הם עמוד התווך של ז'אנר המשחקים הנעים, ומאפשרים לשחקנים להיכנס לעולם פנטזיה שבו לקוחות ממורמרים מתרוצצים והולכים במקום לצרוח עליך. Pixel Cafe של Baltoro Games הוא תוספת חדשה וטעימה לז'אנר, כלומר, הוא פתוח לעסקים.

פיקסל קפה הוא משחק ניהול זמן/רומן חזותי של גרירה ושחרור שבו את משחקת כנערה צעירה שמנסה להרוויח מספיק כסף כדי לשמור על עצמה ולתחזק את הבית שהיא ירשה. בליבו, קו העלילה המתגלה במשחק הזה הוא סיפור התבגרות כאשר פיקסל נאבקת למצוא את מקומה בעולם תוך כדי קפיצה מעבודה ללא מוצא לעבודה ללא מוצא.

פרטים מרכזיים

• מפתח– משחקי בלטורו
• מוֹצִיא לָאוֹר– משחקי בלטורו
• פלטפורמות- PC, Nintendo Switch, Xbox One, PlayStation 4
• תאריך יציאה– 30 בנובמבר 2023

עוד יום, עוד דולר...

ההפתעה הראשונה שיש ל-Pixel Cafe בחנות מגיעה כמעט מיד לאחר תחילת המשחק. ה"פיקסל" בכותרת לא מתייחס לסגנון האמנות המקסים והנוסטלגי של המשחק, אלא לדמות הראשית שלו, בריסטה/טבח ג'ינג'י בן 20 בשם Pixel. היא קצת מיזנתרופית, ורוב ההומור בקו העלילה של המשחק נובע מהבעותיה הזועפות כשהיא מוסרת מונולוג מלוח במוחה רק כדי להסתובב ולהיות נעימה לחלוטין לפנים של מישהו.

פיקסל מגלה במהירות שהפתגם הישן ש"אתה לעולם לא יכול לחזור הביתה יותר" מצלצל לפעמים כשהיא חוזרת לבית שחלקה פעם עם סבתה כדי להתרחק מהוריה המנוכרים למחצה. היא מוצאת את עצמה בקרסטוק, עיר אי בהשראת שנות השמונים, ללא מערכת תמיכה או זרם הכנסה אמין.

המשחק מתקדם לשלבים שונים כשהיא עוברת מעבודה לעבודה, משנה הן את הרקע והן את הפריטים שאתם צפויים להכין לציבור הצמא. גם הבוסים בכל מקום משתנים. עם זאת, יש להם דבר אחד במשותף: הם איומים. לפחות חלקם מקבלים את התמורה שלהם, כפי שמוצג בכותרות העיתונים כשהם נכנסים לאתר עבודה חדש.

הזמן למעלה!

המשחק חוזר על עצמו אך חלק, מהנה וניתן להפעלה חוזרת באופן מוזר. ברגע שתיכנסו לתלם, תמצאו את עצמכם באמת רודפים אחרי השיא של ריצה מושלמת. כל שלב מתוזמן ונמשך כשתי דקות, מה שהופך את הרמותבגודל ביס מושלם. אמנם אתה יכול להשהות טכנית בכל רגע, אבל אם אתה מוריד את העיניים מהפרס, אפילו לשניה הבודדת שלוקח ללחוץ על הכפתור, אתה מסתכן בחבלת כל הסיבוב שלך.

לכל רמה יש דרישה מוגדרת לגבי מספר הלקוחות המרוצים שיש לשרת לפני שנגמר הזמן. חלק מההזמנות שלהם יהיו מהירות ופשוטות. אחרים יהיו מסובכים וידרשו מספר פריטים, שלוקח זמן הכנה. אם אינכם שמים לב מספיק בזמן החלקה מדלפק לדלפק, משקאות במכונות שתייה עלולים לעלות על גדותיו וארוחות מבושלות עלולות להישרף. אם זה קורה, יש ליצור מחדש את הפריט, מה שיעלה לכם זמן יקר.

אם פריט מזון הוכן בצורה לא נכונה, הלקוח לא יקבל אותו, ויצטרך לזרוק אותו לפח, מה שיעלה לכם גם זמן וגם כסף. לכל לקוח יש גם מד סבלנות, ואם לא תקבלו לו את ההזמנה שלו לפני שהיא נגמרת, הוא בסופו של דבר יעזוב. יש לשרת את הלקוחות במהירות האפשרית על מנת להכניס מספיק לקוחות חדשים לבית הקפה שלך כדי להשלים את דרישות הרמה.

מנגנוני הכנת המזון והמשלוח הם פשוטים ואינטואיטיביים להפליא. ברגע שאתה משחק, אתה נכנס לתלם; זה כמעט כמו טראנס. עם זאת, זה בשום אופן לא אומר שזה מרגיע. הדבר הכי קרוב להשוות אליו הוא העומס של להיות בן שבע,חצי ללא פיקוח בתוך צ'אק אי צ'יזובאופן מטורף משחק Whack-A-Mole.

אם אתם מחפשים משחק לשחק בו כדי להירגע אחרי יום ארוך, זה לא המשחק בשבילכם, במיוחד לא עבור מישהו שמחפש להירגע אחרי שינוי בתעשיית השירותים, מכיוון שהמשחק הזה כמעט לוכד את התחושה של חוסר עובדים בעודו בעשבים שוטים. אבל לפחות ב-Pixel Café, אתה לא צריך לדאוג שאף אחד מהלקוחות צועק עליך. הכי טוב ליהנות מהמשחק הזהבְּעוֹד מכיל קפאין גבוה.

מבחינה ויזואלית, המשחק הזה חמוד מאוד. יש לו עיצוב דמויות מוזר ואקספרסיבי, וסגנון ה-16 סיביות מתאים באופן מושלם לאווירה הנוסטלגית של המשחק. העיצוב הצבעוני של קרסטוק בהשראה סובייטית משנות השמונים עובד היטב עם האווירות של מושבת האמנים המעורבבים על ידי מעצבי המשחק. לכל מיקום יש בורר רמות משלו, שלובש צורה של לוח שנה חמוד ומאפשר לשחקנים להשמיע מחדש את הרמות האהובות עליהם או אפילו קטעים לפי שיקול דעתם.

פיקסל אפילו מקבל חופשה בסופי שבוע. זה שולח שחקנים לבית שלה, שאותו הם יכולים להתאים אישית באמצעות כסף שהם מרוויחים בעבודה. השדרוגים האלה הם לא רק אסתטיים, אלא מייצרים נקודות אושר שניתן להשתמש בהן כדי לשדרג את Pixel.

העיצובים לביתה מוגבלים למדי. אבל, אחרי הכל,זה לא הסימס 4. ניתן לרכוש שדרוג מטבחים גם בין הסבבים, והשדרוגים כוללים יותר שטח דלפק, מה שמאפשר לבצע הזמנות מסובכות מהר יותר ולשלוח לקוחות לדרכם.

המשחק כולל גם פסקול low-fi נעים, שאמנם חוזר על עצמו, אך מתאים היטב למשחק. למעשה, ה-Lo-Fi Beats To Study To girl ישתלב בצורה מושלמת בקרב הלקוחות של Pixel.

ועכשיו, הטעם המר של אכזבה

אמנם למשחק הזה יש הרבה דברים לאהוב, התסריט הוא לא אחד מהם. זה משהו של חרדה אישית לחיות מחמד, אבל התסריט, בקלילות, לא טוב. למרבה הצער, זה קרא כאילו הוא הופעל דרך תוכנית תרגום ואז הוכנס ישירות למשחק מבלי שזוג עיניים אנושיות אחד עובר עליו קודם.

למרות שעדיין אפשר לעקוב אחר הסיפור, ולמרבה הפלא, כמה מהבדיחות עדיין מתרחשות, חלקים מהשיח אינם ניתנים לקריאה. קטעים עם הבוס השני, ג'וליאן, היו קשים במיוחד לעבור. הכתיבה הנוראה ערערה גם את ההשפעה הרגשית של הסצנות הרציניות יותר.

עם זאת, זה לא משחק שאתה משחק בשביל הסיפור, אז ייתכן שהתסריט היה נסלח אם שאר המשחק רץ היטב. למרבה הצער, זה לא.

נהניתי לשחק את המשחק עד שהגעתי לשלב השלישי של המשחק, שבו פיקסל עובד ברכבת, ואיבדתי לגמרי את היכולת להרכיב כריך. במשחק גרור ושחרר כמו זה, חיוני להיות מסוגל גם לגרור וגם לשחרר. זה לא דבר טוב לעמוד מול דלפק מלא של לקוחות ופתאום לא להיות מסוגל למלא את ההזמנות שלהם.

בהתחלה חשבתי שאולי הבעיה היא אני. אבל, בגלל הפקדים האינטואיטיביים והפשוטים שנראו בשאר המשחק, התברר לי יותר ויותר שאני למעשה מתמודד עם תקלה. וגם לא אחד שפשוט יכולתי לעקוף אותו. אתה יכול לקבל רק כל כך הרבה לקוחות לא מרוצים, ולקוחות חדשים לא יגיעו לגדול במספרים שלך בזמן שעדיין יש שורה של נוסעים רעבים שתוהים איפה הכריכים שלהם.

באופן מוזר, הבעיות האלה לא הרסו לגמרי את ההנאה שלי מהמשחק. זה לא באמת משחק שאתה משחק בשביל הסיפור או כדי לנצח; זה משהו שאתה משחק בשביל האווירה - השפל והשפל ההיפנוטי של מילוי פקודות. עם זאת, אני מאוכזב מאוד שלא הצלחתי להתקדם יותר.

עם זאת, אני לא יכול, בתום לב, להמליץ ​​על משחק שאולי לא ניתן לנצח. אני מקווה שמפתחים יפתרו את הבעיה הזו בזמן לשחרור הרשמי של Pixel Cafe ב-30 בנובמבר. עדכון טרום-הפצה נתן לי קרן של תקווה, אבל זו הייתה תקוות שווא. נכון לרגע הכתיבה, תקלה זו לא נפתרה.

פְּסַק דִין

Pixel Café הוא חמוד מאוד, אם לא מהפכני, ומהנה כשהוא מחליט לעבוד. יש לו קסם, מנה גדושה של נוסטלגיה ומשחק היפנוטי פשוט שממש מבאס אותך. פסקול ה-low-fi שלו קובע את מצב הרוח בצורה מושלמת, ואני באמת נהניתי לשחק את המשחק. עם זאת, ל-Pixel Cafe - כמו הבוסים של Pixel - יש גם כמה פגמים ברורים מאוד. התסריט הערוך בצורה גרועה היה הסחת דעת, והוא חסר את אחת מדרישות המינימום של משחק: היכולת לשחק אותו במלואו. ירידת המשחק ברמת הרכבת היא לא משהו שאפשר פשוט להעלים אותו.