קירבי והארצות הנשכחות יוצאת לאנימה מלאה - סקירה

קירבי והארצות הנשכחות הוא משחק של נדנדות גדולות, ואני לא מדבר רק על האמר קירבי. זהו המשחק הראשון בסדרה שמציג עולמות תלת-ממדיים מלאים עבור הפאפבול הוורוד לחקור. זה גם הטמיע תכונה חדשה בשם Mouthful Mode שמזכירה לי את Mario's Cappy מ- Mario Odyssey. הצוות במעבדת HAL אפילו לוקח את ההרפתקה מ-Planet Popstar ומפיל את קירבי לעולם חדש פוסט-אפוקליפטי, הנקרא כיאה לעולם חדש.

זו נוסחה שנותנת למפתחים המון מקום לשחק איתה ומובילה לכמה רעיונות חדשניים וחדשים עבור הזיכיון. זה, כמובן, לא אומר שהכל עובד בצורה מושלמת, אבל אני לא יכול שלא להעריך סדרה ארוכת שנים שמוכנה לשנות דברים ולקחת כמה סיכונים.

Mouthful Mode הוא פינוק טעים

משחק קירבי האהוב עליי הוא קירבי 64: The Crystal Shards. האהבה למשחק הזה נובעת בעיקר מההקדמה של Power Combos. היכולת לערבב יכולות הייתה תמיד תענוג, והמשחק הפך במהרה למשחק המושכר ביותר שלי בתקופת ה-N64. כשראיתי לראשונה את הארצות הנשכחות, קיוויתי שמצב הפה יספק זמנים טובים דומים.

למרבה המזל, המצב הוא להיט. HAL Labs משתמש בתכונה כדי לספק לשחקנים מספר דרכים חדשות לשחק בקירבי. עד עכשיו, רובם ראו את קירבי שואף מכונית ומסתובב, אבל ההזדמנויות לבילוי לא נגמרות שם. אני לא אקלקל יותר מדי, אבל אני אגיד שהיישום האהוב עליי האישי הוא הרמות שבהן קירבי בולע נורה וצריך לחצות חדר חשוך. אלה מאיטים את הקצב ומבחינות מסוימות הופכים את קירבי למשחק אימה פסאודו. אתה לא יכול להילחם, אתה לא יכול לרוץ, אתה רק צריך לזחול דרך החושך, בתקווה שאויב לא יראה את הנורה הבהירה שלך.

מחוץ למצב Mouthful, זהו קירבי סטנדרטי יחסית, אבל בעולם תלת מימד. יש לזה השפעה גדולה על עיצוב הרמה מכיוון שהוא מגדיל מאוד את המקומות שמפתחים יכולים להסתיר סודות, ולקירבי יש המון מהם למצוא. הליבה של Forgotten Lands רואה אותך מנסה למצוא את Waddle Dees ולוקחת אותם בחזרה ל-Waddle Dee Town כדי לבנות אותה מחדש. בכל רמה יש 10 Waddle Dees לערך שתוכלו לאתר. את חלקם מקבלים פשוט על ידי סיום הרמה, בעוד שאחרים צריכים להימצא על ידי חשיפת אזורים נסתרים או השלמת יעדים.

לא תדע לאיזה אחת מהיעדים הללו מובילות לרמה, ו-Forgotten Lands אומר לך את אחת מהיעדים הנסתרים רק לאחר שתסיים שלב. מכיוון שיש שלושה, תצטרך לסיים כל רמה ארבע פעמים אם אינך מסוגל לבחון את המטרות בעצמך. זה מתגמל חקירה יצירתית ומקדם יכולת משחק חוזרת באופן ששומר על טריות.

נוסף על כך, ניתן לשדרג את יכולות העתקה של קירבי על ידי מציאת שרטוטים ולקחת אותם לחנות הנשק של Waddle Dee. עד סוף המשחק, ניתן לשדרג את היכולות שלך מספר פעמים, מה שהופך את הקפיצה חזרה לרמות ישנות לנוח. בוסים שפעם לקח קצת זמן (אם כי לא הרבה מיומנות, כפי שנגיע אליו בקרוב), יימסו במהירות. כדי לנטרל את זחילת הכוח הזו, HAL Labs הוסיפה גם כמה רמות על לפוסט-המשחק, הכוללות אויבים חזקים ומשלבים מספר רמות לאחת כדי לתת אתגר גדול יותר לכוחות החדשים שלך.

המשחק צריך את הרמות הקשות האלה מכיוון שרוב משחק הבסיס קל להפליא. בעוד שהחקירה מציגה את כושר ההמצאה של HAL, הקרב מרגע לרגע חסר ברק. זה לא בהכרח דבר רע. Forgotten Lands הוא משחק נהדר לשחק עם לא גיימר או ילד, אבל מצאתי את זה קצת קל מדי, אפילו בהגדרת הקושי הקשה יותר. זה לא הרס את הזמן הטוב שלי, אבל זה גרם להיבטים מסוימים - במיוחד קרבות בוס - להרגיש משעממים. למה שארצה לשבת ולחסום כל התקפה על ידי לחיצה על כפתור אחד עד שיקבל פתח להתקפה כשאני יכול להיות בחוץ למלא את הפה שלי מלא בכל מיני חפצים מטופשים ולפתור חידות סביבתיות יצירתיות? ברגעים אלה מתחילה Forgotten Lands לאבד את הכיף שלה.

טכנית חסר

כשאני אומר את כל זה, הבעיות הגדולות ביותר של המשחק הן בעיקר טכניות. לחלופין, ליתר דיוק, המגבלות של ה-Switch בולטות. הארצות הנשכחות מרבות להתחבט בקרבות בקנה מידה גדול. למרבה המזל, אלה לא קורים לעתים קרובות מדי, אבל זה בהחלט היה מורגש, במיוחד בקטעים שבהם אתה צריך לקפוץ בזמן כשאויבים ממלאים את המסך. ההאטה זרקה אותי והפכה את האזורים האלה לתסכול מאוד. למשחק יש מראה יפהפה, אבל לא יכולתי שלא לחשוב כמה טוב יותר הוא יופיע אפילו יותר בחומרה טובה יותר.

בנוסף, אני גם מרגיש שאיבדתי לפחות יום מחיי כפתורים דרך קטעים מיותרים ובועות דיאלוג. תראה, אני בעד להסביר הכל לשחקן, אבל האם אני באמת צריך לשבת על שלושה קטעים בכל פעם שאני מקבל כוכב נדיר? האם אנחנו באמת חייבים שקירבי יבלה כל כך הרבה זמן בסוף כל רמה בריקוד ולאט לאט מראה לי את כל מה שהרווחתי ופתחתי? זה כאילו אתה צופה בפרק של WWE RAW. אחרי כל הפסקת פרסומות, הכרוזים צריכים להסביר מה בדיוק קרה למקרה שמישהו יגיע באיחור. בטח, כולם על אותו עמוד בשלב זה, אבל אחרי כמה שעות, ההתעקשות של קירבי להסביר את עצמה שוב ושוב מתחילה להתקלקל.

שוב, שום דבר מזה לא שובר משחק, אבל המטרדים מתחילים להצטבר במשך 15 שעות הריצה של קירבי בערך. זה לא הופך את Forgotten Lands למשחק רע, אבל הבעיות הטכניות הללו ובחירות העיצוב המוזרות מונעות ממנו להגיע לגבהים של משחקי נינטנדו אחרים עבורי. אני עדיין חושב ש-Forgotten Lands שווה לשחק. אם שום דבר אחר, יותר אנשים צריכים לראות את המטורפים האמיתיים שמסיימים את המשחק הזה נוחתים. בלי לקלקל שום דבר, אני רק אגיד שקרבות הבוס האחרונים לא ירגישו לא במקום ב-Final Fantasy VII Remake Part 2. קירבי יוצאת באנימה מלאה, מה שאולי לא תהווה הפתעה עבור מי שצופה בסרטוני הידע של קירבי ביוטיוב, אבל זה באמת בא משום מקום הפעם. מעולם לא חשבתי שאחפש את הגבול של רוש לאחר סיום משחק של קירבי.

פסק הדין

Kirby and the Forgotten Lands הוא ללא ספק משחק טוב אבל הוא מעוכב על ידי החסרונות הטכניים של החומרה שלו וכמה בחירות עיצוב מתסכלות. עם זאת, הם מצאו מנצח במצב Mouthful Mode ואני לא יכול לחכות לראות מה HAL Labs עושה הלאה עם הפאפבול הוורוד וחבריו.

צוות Gamepur קיבל קוד Nintendo Switch לצורך סקירה זו.