Forspoken הוא שילוב של עיצוב דמויות נפלא, אלמנטים מעניינים בוני עולם, משחק בסגנון Final Fantasy, כמות עצומה של תוכן צדדי וכמה גרפיקה מפוקפקת. האחרון מאולפן Final Fantasy XV Luminous Productions מחקה את הכותר הקודם שלו בצורה כזו שהמשחק מרגיש מוכר והעולם נראה כמו משהו שראיתי בעבר - אבל עם טוויסט נוסף של אלמנטים "שבורים".
ההתרגשות שלי מהמשחק התחילה עם ההדגמה. הריצה בעולמה של אתיה במהירות מסחררת הייתה מרגשת. שמתי לב לפגמים שלו אבל הרשיתי לעצמי לראות מעבר להם כדי למצוא משחק מלא ביופי ומורכבות. לאחר שהתחלתי את המשחק המלא, המשכתי לראות עוד מהצורה המדהימה של העולם לנגד עיניי. Luminous לא יצרה יצירת מופת, אבל היא כן סיפקה עולם פתוח עשיר בתוכן שכיף לחקור.
טוטו, אנחנו כבר לא בניו יורק
...יש הרבה רגעים שמספקים לך תחושה אמיתית של הפתעה ושמחה.
הסיפור של Forespoken מתחיל עם פריי הולנד. פרי נמצא נטוש במנהרת הולנד בניו יורק בילדותו, פרי גדל לבדו, עבר בבתי אומנה שונים. ההקדמה היא לרוב גנרית עם אלמנטים שלאליס בארץ הפלאותוהקוסם מארץ עוץנזרק פנימה. יש אפילו ארבע נשים השולטות באתיה, באותו אופן שבו עוז נשלט על ידי המכשפות מהצפון, הדרום, המזרח והמערב. בעוד שתחילת המשחק מרגישה מעט חסרת השראה, זה משתנה לאחר הניסיון הראשון של פריי באתיה.
לאחר שהופתע על ידי ערפד מדבר, נרדף על ידי דרקון, ונבהל ממשהו שנראה מספיק חמוד ללטף, פריי עומד למשפט ונעצר על ידי תושבי העיר סיפאל - המקלט העומד האחרון של עולם שנהרס על ידי תופעה שזכתה לכינוי The Break מאת פריי. הסיפור לוקח סיבובים מרובים ואף שם רגל על גבולות שלא ציפיתי להם. למרות שיש חלקים שמרגישים סטריאוטיפיים של דמות שנדחקת לעולם חדש, יש הרבה רגעים שמספקים לך תחושה אמיתית של הפתעה ושמחה. הסיפור מגיע לשיאו לסצנות המעבירות רגש בצורה מציאותית ומבדילות אותו מסיפורי פנטזיה אחרים.
בעוד שרוב הסיפורים מתמקדים בגיבורה סטואית שמכבקת הכל כשהעולם מתפורר סביבם, פריי לא מפחדת לצעוק איך היא מרגישה או לתקוף את אלה שמתייחסים לא נכון לאחרים בחוסר כבוד. אמנם יש כאלה שיטענו ששמיעת פצצת F 90 ומשהו פעמים בשעה הראשונה של משחק היא מיותרת, אבל אני עומד מאחורי הרעיון שזו צורת דיבור מציאותית והיא מנוגדת היטב לדקדק, הראוי, ולפעמים שיטת דיבור גסה שהעם האת'יאן משתמש בו. הרגשות שפריי מרגישה נשארים במוחה ועוזרים לה להרגיש כמו דמות מציאותית יותר מהגיבור החזק והשקט שמפתחי המשחק אוהבים - להסתכל עליך, בענן ובנוקטיס.
מושתק ומדהים בחלקים שווים
כשאתה נכנס לראשונה לעולם אתיה, אתה מתקבל בברכה על ידי מגוון יפה של צבעים שנשטף במהרה על ידי ים של גוונים ניטרליים עמומים. Cipal היא העיר היחידה שתבקרו בה במהלך המסע שלכם שהיא ביתם של כל NPC והיא המקום שבו תבלו חלק גדול מתחילת המשחק. אחרי שעזבת את העיר ויוצאת להרפתקה שלך, אתה נפגש עם עולם שנצמד לפלטת צבעים אחת.
למרבה המזל, האזורים בצבע אחד נמצאים רק בתחילת המשחק, והשאר מלא בצבעים מרהיבים, אלמנטים עולמיים מעניינים כמו סלעים צפים ומים, ונוף שופע מלא בפרחים ועצים. אזורים אלה מביאים את הטוב שבעולם והופכים את זה לתענוג לשחק בהם.
חוץ מהצבעים, צריך לעשות משהו לגבי הפנים של תושבי אתיה. ברור שיש מגיפה שמסתובבת שפוגעת בדמויות הרקע בצורה כזו שפניהן מתעוותות. למרות שזה היה נהדר לצחוק בפעם הראשונה שראיתי את זה, זה הפך במהירות לנושא שהשפיע כמעט על כל סצנה עם מספר דמויות. אמנם יש חלק בי שמאמין שהמשחק הזה הוא כותר ראוי לתקופת הפלייסטיישן 5, אבל הקטעים גורמים לי להרגיש שחלק ממנו נמשך מהעידן של ה-PS2.
פארקור!
הזרימה של מערכת הפארקור היא פינוק מוחלט...
אתיה הוא עולם גדול מלא בדברים שתוכלו לעשות והדרך העיקרית שתגיעו לכל זה היא באמצעות מערכת הפארקור הקסומה. הפעם הראשונה שבה אתה משתחרר ורץ על פני המישורים הפתוחים של אתיה היא משהו שקשה לא לחוש מסחרר לגביו. מערכת הפארקור עובדת מצוין מחוץ לכמה באגים קלים שגרמו לי להיתקע בזמן טיפוס על צוקים. פתיחת יכולות חדשות נתנה לי תחושת חופש ועוצמה ואיפשרה לי להגיע לאזורים גבוהים יותר, להקפיץ מצוקים ולרחף על פני המים על גלשן קסום. אמנם זה עשוי לקחת קצת זמן להתרגל, אבל התנועה מרגישה דומה למשחקי Final Fantasy האחרונים, שצפויים בהתחשב בשושלת של Forspoken.
בעוד שאתה יכול לפארקור את דרכך ברחבי העולם בשעות הפנאי שלך, מגיע זמן שבו אתה בהכרח תיעצר על ידי אויבים. הלחימה היא בקצב מהיר וקצת בלגן חביב. כששיחקתי במצב ביצועים ב-PS5, לא הייתה לי בעיה לקפוץ מראשם של היריבים שלי ולזרום לחשים בצורה חלקה יחד בתערובת של קסמי תמיכה ותקפה שגרמו לי להרגיש חזק מספיק כדי להתמודד עם כל הטנטות בבת אחת. התנועה המהירה של הלחימה השתלבה היטב עם אסכולות הקסם היסודיות השונות ומצאתי את עצמי מחברת לחשים מסוגים שונים בקלות.
החלק המבולגן של הלחימה נובע מפריסת הכפתורים הגרועה. בעוד שהתרגלתי אליהם לאחר זמן מה, התפתיתי להחליף אותם יותר מפעם אחת. אני יכול רק לדמיין איך זה יהיה להשתמש בעכבר ומקלדת. למרבה המזל, מי שכן צריך להחליף את הפקדים יכול לעשות זאת על ידי כניסה לתפריט.
התקדמות מוזרה
כשהתחלתי את המסע שלי דרך אתיה, ראיתי המון תוכן צדדי שווה. לאחר זמן מה, רשימת הכביסה הזו הפכה לסוחפת והרגישה מיותרת. לא הייתה שום מטרה מאחורי השלמת הכל מכיוון שהיה לי כל מה שהייתי צריך מהאויבים שהבסתי במערכה הראשית. בטח, הבוס העולמי או המערה מדי פעם השיג לי כמה חומרים הדרושים לשדרוג התיק או הציוד שלי, אבל רוב זה הרגיש כמו עקיפה חסרת טעם.
החלק המוזר של ההתקדמות מגיע כאשר אתה מבחין שתוכן הצד חשוב לקראת סוף המשחק. זה הרגיש מוזר ולא במקום. לבסוף עלה עליי שהסיבה לכך שהכל הרגיש חסר טעם היא שהמעקפים חסרי תכלית. כל פריט שאתה צריך כדי לשדרג את הציוד שלך הגיע מאויבי העולם, ומכונאי היצירה הצטמצמו ליצירת טיוטות ריפוי ושקיות נוספות להחזיק חומרים. מערכת יצירה מעמיקה יותר הייתה גורמת לכמות גדולה של תוכן צדדי להרגיש תכליתי יותר והייתה נותנת לי את הדרייב להשלים יותר ממנו מוקדם יותר במשחק.
בעוד שהחלק החיצוני של סיפאל מלא בתוכן, בתוך חומות העיר יש מעט דמויות מחוץ לקאסט הראשי שחשובות. רוב דמויות הרקע הרגישו כאילו הן לא חשובות. קווסטים צדדיים איכותיים היו גורמים לאזרחי סיפאל להרגיש חיים ובעלי חיים יותר, אבל רוב התוכן הועבר לעקיפות מהירות ברחבי העולם.
פסק הדין
אי אפשר להכחיש ש-Forspoken הוא משחק מהנה שאפשר ללכת בו לאיבוד במשך שעות. השילוב בין הנאום הבלתי מעוצב של פריי והדיאלקט בסגנון ימי הביניים של האת'ים הוא משעשע, בעוד הרגשות המוצגים שומרים על בסיס הסיפור. הסיפור של Forspoken אולי מרגיש גנרי בהתחלה, אבל הוא מייחד את עצמו במהירות מאגדות ופריחה מהאסכולה הישנה לכדי סיפור מהנה עם דמות ראשית חביבה. הזרימה של מערכת הפארקור היא פינוק מוחלט ומשהו שגרם לי לחזור במשך שעות.
הלחימה מרתקת וסוגי הכישוף המרובים בשילוב עם סוגי אלמנטים שונים פותחים המון אפשרויות. פארקור זורם ללא מאמץ לקרב כדי לשמור על הכל בקצב מהיר. בעוד שהעולם עצום ויפה, הוא כבד על ידי תוכן צדדי שמרגיש כאילו חסר לו מטרה עד שסוף המשחק מתגנב אלייך. Forspoken היא רכבת הרים רגשית של משחק, גם אם אתה צריך להתמודד מדי פעם עם בליטה על המסילה.
| + | משחק אסטרטגי מהיר שזורם נהדר |
| + | פארקור קסם מרגש ומאפשר לכם לחצות בקלות את הנוף הסלעי |
| + | סיפור מלא בדמויות רגשיות ותגובות ריאליסטיות |
| – | לתוכן צדדי אין מטרה עד שמתקרבים לסוף המשחק |
| – | לקטעים יש הרגל להיות פרצופים מטושטשים או מעוותים |
צוות Gamepur קיבל קוד PS5 לצורך סקירה זו.
