קשה למצוא משחקי אימה מצוינים לאחר עלייה בפופולריות של הז'אנר. החיפוש אחר חוויה שקושרת נרטיב, אווירה, מכניקה ומפחידות קפיצות יחד באופן אורגני נמשך עבור רבים, ויכול להיות מתסכל יותר ויותר. עם זאת, עבור אלה שמחפשים לצלול עמוק לתוך יצירת מופת אימה פסיכולוגית, Ad Infinitum היא הבחירה המושלמת.
Gamepur הצליחה לצפות בתצוגה מקדימה של Ad Infinitum, שפותחה על ידי Hekate ופורסם על ידי Nacon, במהלך התצוגה של NA BigBen 2023 Week, וזו הייתה רכבת הרים מענגת ומפחידה להחריד שהותירה אותי עצבנית לגבי חדרים חשוכים ונרות בשאר אחר הצהריים.
PTSD של מלחמת העולם הראשונה מגדירה סצנה מחרידה
בפרקי התצוגה המקדימה של המשחק, Ad Infinitum מגדירה את הסצינה עם הצצה מזעזעת לחייו של חייל גרמני בקו החזית במלחמת העולם הראשונה. בהכנות לקרב, השחקן נוטל נשק והולך דרך תעלות הבסיס שלהם, צופה כמו עשן וירי חוסמים את השמיים. שילוב זהיר של תורי אודיו מבטיח שהאווירה מטרידה לא פחות להאזנה כמו להתבונן.
לאחר הגעה לנקודה מסוימת, דמותו של השחקן נדפקת על ידי פיצוץ, נותרת סבוכה ומוכתת בתיל לפני איבוד הכרתו. עם היקיצה, החייל מוצא את עצמו ללא פגע בבית ילדותו - אבל משהו לא בסדר.
למרות יכולת לשמוע קולות בכל הבית, משפחתו של החייל נעדרת מהחדרים הפגועים והאולמות הפגועים. זה משאיר לשחקן להסתובב וללמוד על האירועים המטרידים לאחר עזיבתו באמצעות פתקים שהשאירו בני המשפחה הנעדרים.
אחד ההיבטים הטובים ביותר של Ad Infinitum הוא שזה מקל על השחקנים להיכנס לאלמנטים האימה. במקום לדחוף דמויות מפחידות או יצורים מפחידים לפרקים הראשונים, הריגוש מגיע בתנופת האורות המרצדים או הקולות המטרידים שניתן לשמוע ברחבי הבית.
למעשה, שחקנים לא יתקלו בשום דבר מטריד במיוחד עד שהם יהיו בסביבות שעה לתוך המשחק, ומציעים הרבה זמן ללמוד מכניקת משחק קריטית ולשנן את הקומות הראשונות של האחוזה שבה הם לכודים.
הבטיחות מטעה בצורה פנטסטית, מכיוון שאתה מרגיש בנוח לחקור רק כדי שיד מושטת למעלה ותתפוס אותך ברגע שהמפלצות משתחררות בסיפור. סוג זה של הקדמה איטית הזכיר לי באופן אינטימי חביב אימה אישי אחר - Amnesia: The Dark Descent.
מכיוון שלא הייתי מוצף מיד במפלצות ובפחדי קפיצה, זה בהחלט גרם לכל המשחק להרגיש יותר משחק, במיוחד בתור מישהו שלא נהנה בדרך כלל ממשחקי אימה. היה גם נעים לגלות שהמשחק לא היה ספוג דם מדי. אמנם יש רגעים שבהם נעשה שימוש בגור, אבל האלמנטים הפסיכולוגיים הם כוח הרבה יותר גדול בסיפור של Ad Infinitum, וזה הופך את אימת הגוף להרבה יותר משפיעה כאשר נתקלים בה.
Ad Infinitum חושף את המפלצות של PTSD וסטיגמה חברתית
Ad Infinitum נוקטת בגישה יוצאת דופן עם המרכיבים הנרטיביים שלה, המייצגים PTSD, כדי לחקור את סיפורו של חייל שהשתנה לנצח ממלחמה. למרות שמפגש התצוגה המקדימה הסתיים לפני שהגענו לכמה מהמפגשים המפחידים יותר בסיפור, המפתח הסביר שהמטרה הייתה לחקור את ההשפעות של PTSD על המוח, תוך התייחסות גם לציפיות והטיות החברתיות של תקופת הזמן.
למרות שתוכן זה עשוי להפעיל שחקנים מסוימים, זה בהחלט צלילה מעניינת לתוך המפלצות שהמוח שלנו יכול ליצור, וההשפעה הכוללת של הלחצים החברתיים, החוויות האישיות והציפיות של ההורים על אדם. בנוסף לכך, חקירת הטראומות הללו מנקודת מבט של מסגרת זמן היסטורית ידועה הופכת אותן למופשטות ולאמיתיות בצורה מזעזעת כאחד כאשר אתה חוקר את העולם ולוקח על עצמך את עול המרחב הנפשי של החייל.
פְּסַק דִין
למי שרוצה משחק אימה פסיכולוגי מלוטש מונע נרטיב לצלול לתוכו, Ad Infinitum היא אופציה נפלאה. התפאורה הייחודית, ההקפדה על הפרטים הקטנים והמשחק המאוזן הופכים אותו לחוויה מעולה ומפחידה. למרות שלא הייתי מעריץ אימה במיוחד, הערכתי את הדרך שבה העולם הורכב ונמשכתי לאנושיות של המצב של הדמות הראשית, כמו גם מהמורכבות של הנרטיב. זה יהיה התוספת המושלמת לספריית אימה כשיצא בהמשך השנה.
