היקום של סטארפילד הוא באמת מחזה שאפשר לראות, עם רמת קנה מידה ועומק שמעוררת את אותה תחושה כמו לצאת מהכספת בפעם הראשונה ב-Fallout 3. הגודל הוא לא הכל, עם זאת, והמקום שבו סטארפילד מועד הוא בנתינה לשחקנים סיבה לדאוג מכל דבר שקורה ביקום הגדול שלו.
ההיבט החיובי ביותר במבוא של Starfield הוא הקיצור שלו. אתה עובר מלהיות כורה ללא שם ל"הנבחר" בזמן שיא לאחר שנקלעת לחפץ חייזר מיסטי שנותן לך חזון מוזר ונמצאת במעקב על ידי ארגון בשם קונסטלציה, שבמקרה חיפש אחר בעלי ראייה מוזרים. קרב מהיר אחד עם פיראטים מאוחר יותר, והגלקסיה כולה שלך: אל תהסס לפלס את הדרך שלך בקוסמוס, קאובוי החלל!
קָשׁוּר:המחסור החמור של סטארפילד בכפות מפתיע שחקנים
סטארפילד מעולם לא נתן לי סיבה לעסוק
המבוא Starfield נותן לך את המפתחות לחלליתושולח אותך לדרכך לפני שתספיק לנשום, אבל האם זה בהכרח דבר טוב? הבעיה הגדולה ביותר שלי עם סטארפילד היא חוסר ההימור שלו, של כל דבר שגורם לך לדאוג לחקור את היקום שלו. הכישלון הגדול ביותר של המשחק הוא להגדיר סיבה שאכפת לי, מכיוון שהעלילה המעורפלת הכוללת את החפצים החייזריים לא תופסת אותך, מכיוון שפשוט אין בזה הרבה מראש.
איפה האיום שיגמר היקום? איפה כוכב המוות? איפה הבורג? איפה הקוצרים? איזו סיבה יש לי ללכת לקנות חלקי ספינה וציוד מלבד לראות את המספרים עולים? השעות המוקדמות של המסע הראשי מרגישות כמו משימות צדדיות, שבהן אתה מסתובב בגלקסיה בחיפוש אחר רסיסים מבלי לדעת למה אתה מרכיב אותם או את מטרתם.
כיצד להגדיר הימורים במשחק וידאו
יש איזון עדין בעת הגדרת הימורים במשחק וידאו, מכיוון שאתה רוצה משהו שיעסיק את השחקן עם הסיפור ויעודד אותו לשחק עם התוכן הצדדי. משחק אחד שככל הנראה טעה בתמהיל הזה היה Cyberpunk 2077, שכן הוא קובע בשלב מוקדם שהדמות הראשית תמות בקרוב (הודות לשתל החדש שלהם) ואז אומר להם ליהנות מ-Night City!
משחקי Bethesda הישנים הצליחו לתקן זאת בצורה מושלמת, כאשר Fallout 3 ו-4 עוסקים בחיפוש אחר בן משפחה אבוד, בעוד Skyrim שיחררה דרקונים על העולם שצריך להתמודד איתם. אפילו הסיפור המקיף היותר מעורפל של Oblivion (הקיסר נהרג מולך, ואתה צריך לספק פריט לפי בקשתו) היה לפחות משהו בראש שלך שידעת שאתה צריך לעשות מאוחר יותר.
שתי סדרות שתפסו את זה בצורה מושלמת היו Dragon Age ו-Mass Effect. במשחקים אלה, יש איום כולל שצריך להילחם בו, וכל משימה שתבצע היא כולה הכנה לסכסוך בעתיד. כל בעל ברית שאתה מנצח, כל נשק שאתה מוצא, וכל אויב שאתה הורג הוא הכל כדי לעשות את הדברים קצת יותר קלים בהמשך הסיבוב כאשר הקרב האחרון מתרחש.
סטארפילד לא עושה את זה. במקום זאת, ניתנת לך גלקסיה לחקור אך אין סיבה לחקור אותה פרט למען חקר. יש קו עלילה ראשי שהופך להיות מעורב יותר בהמשך, אבל הוא היה צריך להיות נוכח מההתחלה. סטארפילד היה צריך לצאת לדרך עם הוק עלילה שלמעשה משקיע אותך ביקום שלו ולא בהבטחות מעורפלות שמשהו יהיה חשוב בהמשך בזמן ש-NPC מצלצל מולך במפתחות החללית.
למה סטארפילד לא לחץ בשבילי
קפצתי מסטארפילד כמו שעשיתי כי הבנתי שאני רק אוסף חומרים למענם. מה הטעם שפתחתי נשקים וציוד ברמה גבוהה יותר אם לא השתמשתי בהם במשהו שמעניין אותי? נלחמתי באותם שודדי חלל משעממים וטרומורפים במשך שעות בשלב הזה, והם לא היו אלא חבורה של ג'ובניקים. לא היה אויב גדול ממש מעבר לאופק וגם לא אסון שהיה צריך לעצור, אז למה אני טרחתי?
סטארפילד היה בפיתוח במשך זמן רב, וזה מרתק שדילג על רעיון כל כך פשוט. זה יהיה דבר אחד אם יקום סטארפילד היה מעניין להפליא ומלא בדברים מגניבים בשבילי לראות, אבל זה לא. הקווסטים במשחק מרגישים שהודבקו בהעתקה מ-Fallout, עם מעט אפשרויות בכל מה שקשור להשלמתם, והרגיש כאילו כל כוכב היה רק רשימת צ'ק-ליסט של דברים שצריך לסמן. זה גם לא עוזר שמערכת המלאי של המשחק מאלצת הרבה בלגן מייגע, וגוררת את החלקים המשעממים עוד יותר.
קָשׁוּר: פיט היינס של סטארפילד אישר כי כוכבי הלכת הם בגודל כוכב לכת
הרבה אנשים הולכים להשוות את סטארפילד ל-Baldur's Gate 3 במהלך החודשים הקרובים, ולאולפני לאריאן יש ללא ספק את היתרון כאן, שכן הבריחה הנפיצה מספינת Nautiloid יעילה פי מאה בהגדרת ההימור והאיומים של העולם שלו מאשר סטארפילד. Baldur's Gate 3 אולי כלול בכמה מפות גדולות, אבל יש להן הרבה יותר אופי ומעורבות מאשר יקום שלם ששכח לתת לי סיבה לדאוג.
